Chap. 3
1
לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ, הַעַל אֶת הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ לִירוּשָׁלַיִם לְחַלֵּק, אֶלָּא אוֹמֵר לוֹ, הַעֲלֵם שֶׁנֹּאכְלֵם וְנִשְׁתֵּם בִּירוּשָׁלָיִם. אֲבָל {א} נוֹתְנִים זֶה לָזֶה מַתְּנַת חִנָּם:
R. Bartenura non traduit
לֹא יֹאמַר. לְחַלֵּק. שֶׁתִּטֹּל חֵלֶק בָּהֶם. לְפִי שֶׁעָלָיו מֻטָּל לְהָבִיא מַעַשְׂרוֹ לִירוּשָׁלַיִם, וְנִמְצָא פּוֹרֵעַ חוֹבוֹ מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי:
הַעֲלֵם שֶׁנֹּאכְלֵם וְנִשְׁתֵּם. דְּנִרְאֶה דְמַזְמִינוֹ לֶאֱכֹל עִמּוֹ, וְזֶה מֻתָּר:
אֲבָל נוֹתְנִים זֶה לָזֶה מַתְּנַת חִנָּם. מְפֹרָשׁ לְעֵיל בְּרֵישׁ פֶּרֶק קַמָּא:
Toss. Yom Tov non traduit
{א} אֲבָל. הָכִי קָאָמַר, אֶלָּא אוֹמֵר לוֹ הַעֲלֵם וְכוּ', דַּהֲוֵי כְמַזְמִינוֹ, וַהֲרֵי אָמְרוּ אֲבָל נוֹתְנִים וְכוּ':
Rambam non traduit
אמרו בגמרא מהלכות עימעום הוא ענינו שאין שם שינוי בענין אלא נקיות לשון בין שאמרו שנאכלם שיורה שהוא יתן לו חלק מהם או בין אמרו לחלק שיורה שהוא יתן לו חלק אבל בחרו מאמרם לחלק מפני שיהיה כמי שנתן פירות מעשר שני שכר למי שהעלם וזה אסור לפי שהוא בעצמו חייב להגיעם שם:
2
אֵין לוֹקְחִין תְּרוּמָה בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַעֵט בַּאֲכִילָתוֹ, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. אָמַר לָהֶם רַבִּי שִׁמְעוֹן, מָה אִם הֵקֵל בְּזִבְחֵי שְׁלָמִים, שֶׁהוּא מְבִיאָן לִידֵי פִגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא, לֹא נָקֵל בַּתְּרוּמָה. אָמְרוּ לוֹ, מָה אִם הֵקֵל בְּזִבְחֵי שְׁלָמִים, שֶׁהֵן מֻתָּרִים לְזָרִים, נָקֵל בַּתְּרוּמָה, שֶׁהִיא אֲסוּרָה לְזָרִים:
R. Bartenura non traduit
מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַעֵט בַּאֲכִילָתוֹ. דִּתְרוּמָה אֲסוּרָה לִטְבוּל יוֹם וּלְזָרִים:
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. דְּסָבַר מֻתָּר לְהָבִיא קָדָשִׁים לְבֵית הַפְּסוּל:
מָה אִם הֵקֵל בְּזִבְחֵי שְׁלָמִים. שֶׁקּוֹנִים שְׁלָמִים בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, וְאַף עַל פִּי שֶׁמְּמַעֵט בַּאֲכִילָתוֹ, שֶׁיְּכוֹלִין לָבֹא לִידֵי פִגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא, לֹא נָקֵל בַּתְּרוּמָה לִקְנוֹתָהּ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, שֶׁאֵין בָּהּ דִּין פִּגּוּל וְנוֹתָר וְלֹא דִין טָמֵא, שֶּׁלֹא כָל הַדְּבָרִים הַמְטַמְּאִין אֶת הַקֹּדֶשׁ מְטַמְּאִין אֶת הַתְּרוּמָה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן:
Rambam non traduit
מפני שהוא ממעט באכילתו. ענינו שימעט באכילתו לפי שהתרומה אסורה לזרים ולטבול יום והמעשר מותר לזרים ולטבול יום וכמו כן ממעט באכילת תרומה כי התרומה מותרת לאונן ותאכל בכל מקום ומעשר שני אסור לאונן למאמר השם לא אכלתי באוני ממנו (דברים כו) וגם כן אסור לאכלו אלא בירושלים כמו שנתבאר בתורה וכבר קדם לך כי מעות מעשר שני קונין בהם בהמות ומקריבין אותן זבחי שלמים והשלמים בלי ספק קדש ויפסלו כשהן פגול או נותר או טמא ואסור לאכלן והתרומה אין בה לא דין פגול ולא דין נותר ועוד כי לא כל הדברים המטמאין את הקדש הם מטמאין את התרומה כמו שיתבאר בפ' שני ממס' טהרות (משנה ב) ופגול ענינו שתהיה מחשבתו בשעת הזביחה שיאכל ממנו אחר הזמן הקצוב לאכילתו הוא מה שאמר השם (ויקרא ז) ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו פגול הוא לא ירצה ונותר הוא מה שאמר השם והנותר באש תשרופו (שם ח) ואמר בבשר טמא והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף (שם ז) ועוד יתבארו דיני הפגול והנותר בפרט במסכת זבחים ואין הלכה כר' שמעון:
3
מִי שֶׁהָיוּ לוֹ מָעוֹת בִּירוּשָׁלַיִם וְצָרִיךְ לוֹ, וְלַחֲבֵרוֹ פֵרוֹת, אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ מְחֻלָּלִין עַל פֵּרוֹתֶיךָ. נִמְצָא זֶה אוֹכֵל פֵּרוֹתָיו בְּטָהֳרָה, וְהַלָּה עוֹשֶׂה צָרְכּוֹ בִּמְעוֹתָיו {ב}. וְלֹא יֹאמַר כֵּן לְעַם הָאָרֶץ, אֶלָּא בִדְמָאי:
R. Bartenura non traduit
מִי שֶׁהָיוּ לוֹ מָעוֹת. שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, וְצָרִיךְ לִקְנוֹת מֵהֶם דְּבָרִים שֶׁל חֻלִּין שֶּׁלֹא לַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְסִיכָה:
וְלַחֲבֵרוֹ פֵרוֹת. שֶׁל חֻלִּין, וְרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ טוֹבָה שֶׁיִּתְחַלְּלוּ מָעוֹת מַעֲשֵׂר חֲבֵרוֹ עַל פֵּרוֹתָיו:
אוֹכֵל פֵּרוֹתָיו בְּטָהֳרָה. שֶׁחָלָה קְדֻשַּׁת מַעֲשֵׂר עַל הַפֵּרוֹת, וְצָרִיךְ לְאָכְלָן בְּטָהֳרָה:
וְלֹא יֹאמַר כֵּן לְעַם הָאָרֶץ. שֶׁהוּא חָשׁוּד לֶאֱכֹל פֵּרוֹת מַעֲשֵׂר בְּטֻמְאָה:
אֶלָּא בִדְמַאי. כְּגוֹן אִם הָיוּ אוֹתָן מְעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל דְּמַאי, אָז מֻתָּר לוֹמַר כֵּן אֲפִלּוּ לְעַם הָאָרֶץ, דְּשֶׁמָּא הַמָּעוֹת אֵינָן מַעֲשֵׂר:
Toss. Yom Tov non traduit
{ב} בִּמְעוֹתָיו. וְאֵין כָּאן שׁוּם מַתָּנָה, דְּאֵין אֶחָד נוֹתֵן לַחֲבֵרוֹ כְּלוּם, אֶלָּא שֶׁקְּדֻשַּׁת הַמָּעוֹת חָלָה עַל אֵלּוּ הַפֵּרוֹת. וְאַתְיָא כְּכֻלֵּי עַלְמָא:
Rambam non traduit
אלו המעות הם מעות ממעשר שני והפירות שהם אצל חברו חולין והם גם כן בירושלים וכשחלל מעותיו על פירות חברו יצאו המעות לחולין ומותר לו למכור ולקנות בהן ואותן הפירות חוזרין פירות מעשר שני ואוכלן בטהרה כדין מעשר שני ויהנו הבעלים בדמיהן שהם מעות מעשר שני ואסור לו לעשות זה עם עם הארץ לפי שהוא חשוד על הטומאה ושמא יאכלנו בטומאה ואם היו אותן מעות של מעשר שני של דמאי הרי זה מותר לפי שזה ספק אם הוא מעשר שני ודאי או לאו ואסור לטמאים או לא וכבר בארנו כי הדמאי חייב במעשר שני בתחלת מסכת דמאי (פ''ב מ''ב):
4
פֵּרוֹת בִּירוּשָׁלַיִם וּמָעוֹת בַּמְּדִינָה, אוֹמֵר, הֲרֵי הַמָּעוֹת הָהֵם מְחֻלָּלִין עַל פֵּרוֹת הָאֵלּוּ. מָעוֹת בִּירוּשָׁלַיִם וּפֵרוֹת בַּמְּדִינָה, אוֹמֵר הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ מְחֻלָּלִין עַל פֵּרוֹת הָהֵם, וּבִלְבַד שֶׁיָּעֳלוּ הַפֵּרוֹת וְיֵאָכְלוּ בִּירוּשָׁלַיִם:
R. Bartenura non traduit
וּמָעוֹת בַּמְּדִינָה. וּמָעוֹת שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי חוּץ לִירוּשָׁלַיִם וְצָרִיךְ לָהֶן, וְקָא מַשְׁמַע לָן שֶׁאֵין צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ הַפֵּרוֹת וְהַמָּעוֹת בְּמָקוֹם אֶחָד. וְעוֹד אַשְׁמוּעִינַן בְּמַתְנִיתִין דְּאַף עַל גַּב דְּפֵרוֹת מַעֲשֵׂר אֵין יְכוֹלִין לִפָּדוֹת בִּירוּשָׁלַיִם, מָעוֹת מַעֲשֵׂר מִתְחַלְּלִין הֵן בִּירוּשָׁלַיִם {ג}:
Toss. Yom Tov non traduit
{ג} כְּלוֹמַר אַף עַל גַּב דְּהַפֵּרוֹת שֶׁמִּתְחַלְּלִין הֵן חוּץ לִירוּשָׁלַיִם, דְּלֹא שָׁמַעְנוּ מִמַּתְנִיתִין לְעֵיל אֶלָּא כְּשֶׁהַפֵּרוֹת שֶׁל חֲבֵרוֹ הֵן בִּירוּשָׁלַיִם, וַהֲוֵי אֲמֵינָא דַּוְקָא כְּשֶׁהַפֵּרוֹת בִּירוּשָׁלַיִם שָׁרֵי, מִשּׁוּם דַּהֲוָה כְּקוֹנֶה פֵרוֹת בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁהַמָּעוֹת נִתָּנִין לִקְנוֹת בָּהֶם כָּל מִידֵי דְמֵיכָל, אֲבָל כְּשֶׁהַפֵּרוֹת חוּץ לִירוּשָׁלַיִם אֵימָא לֹא, קָא מַשְׁמַע לָן. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
Rambam non traduit
מדינה נקרא כל מדינה ומדינה ממדינת ארץ ישראל לבד מירושלים והכונה כי כשיהיו הפירות או המעות חוץ לירושלים אפשר לו לחללם אבל השמיענו שאין מתנאי החילול שיהיו נמצאות הפירות והמעות במקום אחד ועוד השמיענו שחילול מעות מעשר שני מותר בירושלים אבל פדיית פירות מעשר שני בירושלים אל יעלה על דעתך כאשר יתבאר בזה הפרק ועוד נתבאר לך לקמן ההפרש שיש בין הפירות והמעות:
5
מָעוֹת נִכְנָסוֹת לִירוּשָׁלַיִם וְיוֹצְאוֹת, וּפֵרוֹת נִכְנָסִין וְאֵינָן יוֹצְאִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף הַפֵּרוֹת נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין:
R. Bartenura non traduit
מָעוֹת. שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי:
נִכְנָסוֹת לִירוּשָׁלַיִם וְיוֹצְאוֹת. שֶׁאֵין הַמְּחִצּוֹת קוֹלְטוֹת מָעוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁקּוֹלְטוֹת פֵּרוֹת:
אַף הַפֵּרוֹת נִכְנָסִים וְיוֹצְאִים. וְדַוְקָא לְהוֹצִיאָן כְּדֵי לְטָחֲנָן וְלֶאֱפוֹתָן וּלְהַחֲזִירָן אַחַר כָּךְ לִירוּשָׁלַיִם שָׁרֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, לְפִי שֶׁיּוֹתֵר הָיוּ מוֹצְאִין לִטְחֹן וְלֶאֱפוֹת חוּץ לִירוּשָׁלַיִם מִבִּירוּשָׁלַיִם עַצְמָהּ. וְתַנָּא קַמָּא אָסַר נַמִּי בְּהָא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:
Rambam non traduit
ואין הלכה כר' שמעון בן גמליאל:
6
פֵּרוֹת שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן וְעָבְרוּ בְתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם, יַחֲזֹר מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶן וְיֵאָכֵל בִּירוּשָׁלָיִם. וְשֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן, סַלֵּי עֲנָבִים לַגַּת וְסַלֵּי תְאֵנִים לַמֻּקְצֶה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יַחֲזֹר מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶם וְיֵאָכֵל בִּירוּשָׁלַיִם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, יִפָּדֶה וְיֵאָכֵל בְּכָל מָקוֹם. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי, לֹא נֶחְלְקוּ בֵית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל עַל פֵּרוֹת שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן, שֶׁיִּפָּדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶם וְיֵאָכֵל בְּכָל מָקוֹם. וְעַל מַה נֶחְלְקוּ, עַל פֵּרוֹת שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן, שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יַחֲזֹר מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶם וְיֵאָכֵל בִּירוּשָׁלָיִם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, יִפָּדֶה וְיֵאָכֵל בְּכָל מָקוֹם. וְהַדְּמַאי, נִכְנָס וְיוֹצֵא וְנִפְדֶּה:
R. Bartenura non traduit
שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן. לַמַּעֲשֵׂר, כְּדִתְנַן בְּפֶרֶק קַמָּא דְמַעַשְׂרוֹת אֵיזֶהוּ גָּרְנָן לַמַּעֲשֵׂר:
וְעָבְרוּ בְתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם. בְּעוֹדָן טֶבֶל:
יַחֲזֹר מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶן. דְּקָסָבַר מַתָּנוֹת שֶּׁלֹא הוּרְמוּ כְּמִי שֶׁהוּרְמוּ דַּמְיָן, וּקְלָטוּהוּ מְחִצּוֹת לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי:
וְשֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן. כְּגוֹן סַלֵּי עֲנָבִים לַגַּת וְכוּ'. אֲבָל סַלֵּי עֲנָבִים לַאֲכִילָה נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן:
לַמֻּקְצֶה. מָקוֹם שֶׁשּׁוֹטְחִין בּוֹ תְּאֵנִים לְיַבֵּשׁ קָרוּי מֻקְצֶה:
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר וְכוּ'. סָבַר דִּלְבֵית הִלֵּל מַתָּנוֹת שֶּׁלֹא הוּרְמוּ לָאו כְּמִי שֶׁהוּרְמוּ דַּמְיָן. אִי נַמִּי אֲפִלּוּ כְּמִי שֶׁהוּרְמוּ דַּמְיָן, הַנֵּי מִילֵי [לְעִנְיַן] שְׁאָר דְּבָרִים, אֲבָל לְעִנְיַן קְלִיטַת מְחִצּוֹת דְּרַבָּנָן, מְקִלִּין בֵּית הִלֵּל. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה, שֶּׁלֹא נֶחְלְקוּ בֵית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל אֶלָּא עַל פֵּרוֹת שֶּׁלֹא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן, כְּדִבְרֵי תַּנָא קַמָּא:
וְהַדְּמַאי. טֶבֶל שֶׁל דְּמַאי:
נִכְנָס. לִירוּשָׁלַיִם:
וְיוֹצֵא וְנִפְדֶּה. חוּץ לִירוּשָׁלַיִם אַחַר שֶׁיָּצָא, וְאֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר {ד}. וְהַךְ סֵיפָא לְתַנָּא קַמָּא אִיצְטְרִיךְ וְאַלִּיבָּא דְבֵית הִלֵּל {ה}:
Toss. Yom Tov non traduit
{ד} דְּאִלּוּ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל דְּמַאי, לֹא, שֶׁכְּבָר תְּפַסְתּוֹ מְחִצָּה, וְכֵן הוּא בַּיְרוּשַׁלְמִי. וְהַשְׁתָּא הָא דְפֵרֵשׁ הָרַ''ב בְּפֶרֶק קַמָּא דִדְמַאי מִשְׁנָה ב' הַדְּמַאי נִכְנָס לִירוּשָׁלַיִם וְיוֹצֵא, וּמַשְׁמַע שָׁם מִדְּבָרָיו דְּבַמַּעֲשֵׂר עַצְמוֹ מְפָרֵשׁ, קַשְׁיָא מִיְרוּשַׁלְמִי דְהָכָא: {ה} כְּלוֹמַר דְּאִלּוּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה לֹא אִיצְטְרִיךְ כְּלָל, אֲבָל פְּשִׁיטָא דִּלְתַנָּא קַמָּא אַלִּיבָּא דְבֵית שַׁמַּאי כָּל שֶׁכֵּן דְּאִיצְטְרִיךְ:
Rambam non traduit
כבר קדם לנו כי פירות מעשר שני כשנכנסו לירושלים אסור להוציאם אלא שנאכלות לשם וכל זמן שלא יגיעו לירושלים יכול לפדותם ויעלו המעות לירושלים ועוד אצלנו עיקר אחר ושמרהו והוא שאין פודין מע''ש בירושלים וכשנכנסו פירות שנגמרה מלאכתן בירושלים והוציאו מהן מע''ש החייב להם ונכנסו לירושלים שאין שם שום דרך שיפדה אלא יאכל בירושלים ולפיכך יחזור מעשר שני שלהם ויאכל בירושלים ושלא נגמרה מלאכתן כסלי ענבים לגת שעדיין נשאר לגמר מלאכתן הדריכה והסחיטה או סלי תאנים למוקצה שנשאר ג''כ ליבשן ב''ה אומרים יפדה ויאכל בכל מקום כדין פירות מעשר שני שלא נכנסו לירושלים:
והדמאי נכנס ויוצא ונפדה. ענינו כי מעשר שני של דמאי נכנס לירושלים ויוצא ממנה ויפדה אחר יציאתו וזה אסור לעשותו במעשר שני של ודאי וכבר נתבאר לך זה בתחלת מסכת דמאי ואין הלכה כר' שמעון בן יהודה במה שפי' מחלוקת ב''ש וב''ה:
7
אִילָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בִּפְנִים וְנוֹטֶה לַחוּץ, אוֹ עוֹמֵד בַּחוּץ וְנוֹטֶה לִפְנִים, מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלִפְנִים, כְּלִפְנִים. מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלַחוּץ, כְּלַחוּץ. בָּתֵּי הַבַּדִּים שֶׁפִּתְחֵיהֶן לִפְנִים וַחֲלָלָן לַחוּץ, אוֹ שֶׁפִּתְחֵיהֶן לַחוּץ וַחֲלָלָן לִפְנִים, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, הַכֹּל כְּלִפְנִים {ז}. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מִכְּנֶגֶד {ח} הַחוֹמָה וְלִפְנִים, כְּלִפְנִים. מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלַחוּץ, כְּלַחוּץ:
R. Bartenura non traduit
בִּפְנִים. מִן הַחוֹמָה:
וְנוֹטֶה לַחוּץ. לְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם:
מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלִפְנִים כְּלִפְנִים. דְּבֵין נוֹף וּבֵין עִקָּר מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלִפְנִים כְּלִפְנִים, וְאוֹכְלִין שָׁם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְלֹא פוֹדִין. וּבֵין נוֹף וּבֵין עִקָּר מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלַחוּץ כְּלַחוּץ, וּפוֹדִין שָׁם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְלֹא אוֹכְלִין. וְהַיְנוּ דִתְנַן בְּמַסֶּכֶת מַעַשְׂרוֹת פֶּרֶק ג' וּבִירוּשָׁלַיִם הוֹלֵךְ אַחַר הַנּוֹף {ו}, כְּלוֹמַר אַף אַחַר הַנּוֹף:
בָּתֵּי הַבַּדִּים. שֶׁעוֹצְרִים בָּהֶם שֶׁמֶן, וּרְגִילִים הָיוּ לַעֲשׂוֹת בָּתִּים הַלָּלוּ בְּחוֹמַת הַמְּדִינָה:
שֶׁפִּתְחֵיהֶן לִפְנִים. מֵחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם וַחֲלָלָן חוּץ לְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם:
מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלִפְנִים כְּלִפְנִים. וְאוֹכְלִים שָׁם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְקָדָשִׁים קַלִּים {ט}, וְאֵין פּוֹדִין שָׁם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי:
מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלַחוּץ כְּלַחוּץ. וְאֵין אוֹכְלִים שָׁם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְקָדָשִׁים, וּפוֹדִים שָׁם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי:
Toss. Yom Tov non traduit
{ו} וְתֵימַהּ, דִּבְמַעַשְׂרוֹת לֹא פֵרֵשׁ כֵּן, אֶלָּא דְּאָזְלִינַן בְּתַרְוַיְהוּ לְחֻמְרָא. וְתֵרֵץ הָרַ''שׁ אַלִּיבָּא דִּגְמָרָא מַכּוֹת דַּף י''ב, דְּמַתְנִיתִין דְּהָתָם רַבִּי יְהוּדָה, וּמַתְנִיתִין דְּהָכָא רַבָּנָן. וּלְפִי זֶה הַתֵּרוּץ הוּא פֵּרוּשׁ הָרַ''ב דְּהָתָם. אֲבָל לְמַה שֶּׁפֵּרֵשׁ הָרַ''ב כָּאן כְּלוֹמַר אַף אַחַר הַנּוֹף, הוּא אַלִּיבָּא דְרַב אַשִׁי דִּמְשָׁנֵי הָתָם וְקָאָמַר, אַף אַחַר הַנּוֹף, דְּלֹא תַקְשֵׁי מִמַּתְנִיתִין דְּמַעַשְׂרוֹת אַמַּתְנִיתִין דְּהָכָא. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ז} כְּלִפְנִים. לְשׁוֹן הָרַ''מ, וּמַאֲמַר בֵּית שַׁמַּאי הַכֹּל כְּלִפְנִים לְחֻמְרָא, רוֹצֶה לוֹמַר שֶּׁלֹא יִפְדֶּה בָהֶם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְלֹא יֹאכְלֶנּוּ [בָהֶם]: {ח} מִכְּנֶגֶד. מִפְּשָׁטָא דְמַתְנִיתִין מַשְׁמַע דְּלֹא אִכְפַּת לְהוּ לְבֵית הִלֵּל בְּפִתְחֵיהֶן בֵּין שֶׁהֵן לִפְנִים אוֹ לַחוּץ. וּבִסְתָם מִשְׁנָה דִלְהַלָּן לְעִנְיַן דְּמִקְדָּשׁ מְחַלְּקִין. וְצָרִיךְ לְחַלֵּק בֵּין יְרוּשָׁלַיִם לַמִּקְדָּשׁ, וְלוֹמַר דִּכְשֶׁקִּדְּשׁוּ מִתְּחִלָּה יְרוּשָׁלַיִם כָּךְ קִדְּשׁוּ, וּכְשֶׁקִּדְּשׁוּ הַמִּקְדָּשׁ כָּךְ קִדְּשׁוּ. וְעַיֵּן בְּתוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ט} יְרוּשַׁלְמִי. וּדְלֹא פֵרְשׁוּ כָּךְ גַּבֵּי אִילָן, מִשּׁוּם דְּבָשָׂר אֵין רְגִילִין לֶאֱכֹל תַּחַת אִילָן, שֶׁהוּא עוֹמֵד בַּאֲוִיר הַשָּׁמַיִם, אֲבָל פֵּרוֹת וּשְׁאָר דְּבָרִים הַנִּלְקָחִים בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֶׁאֵינוֹ בָשָׂר רְגִילִין לֶאֱכֹל בַּאֲוִיר הַשָּׁמַיִם תַּחַת אִילָן. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
Rambam non traduit
בתי הבדים שפתחיהן בפנים וחללן חוץ. חללן ידוע מלשון חלול וזה הוא דמיונם ומאמר ב''ש הכל כלפנים לחומרא וכן נתבאר בתוספתא ר''ל שלא יפדה בהם מעשר שני ולא יאכלנו וב''ה אומרים מכנגד החומה ולפנים מותר לאכול בהם המעשר והקדשים ולא יפדה בו ממעשר שני ומכנגד החומה ולחוץ כלחוץ שמותר לו לפדות בו מעשר שני ואסור לו לאכלו לשם ואמר בתי הבדים לפי שהבדים הידועים לעולם שהם על זו הצורה ר''ל בחומות המדינה הם בתי הבדים:
8
הַלְּשָׁכוֹת, בְּנוּיוֹת בַּקֹּדֶשׁ וּפְתוּחוֹת לַחֹל, תּוֹכָן חֹל וְגַגּוֹתֵיהֶן קֹדֶשׁ. בְּנוּיוֹת בַּחֹל וּפְתוּחוֹת לַקֹּדֶשׁ, תּוֹכָן קֹדֶשׁ וְגַגּוֹתֵיהֶן חֹל. בְּנוּיוֹת בַּקֹּדֶשׁ וּבַחֹל וּפְתוּחוֹת לַקֹּדֶשׁ וְלַחֹל, תּוֹכָן וְגַגּוֹתֵיהֶן מִכְּנֶגֶד הַקֹּדֶשׁ וְלַקֹּדֶשׁ, קֹדֶשׁ, מִכְּנֶגֶד הַחֹל וְלַחֹל, חֹל:
R. Bartenura non traduit
הַלְּשָׁכוֹת בְּנוּיוֹת בַּקֹּדֶשׁ. בָּעֲזָרָה:
וּפְתוּחוֹת לַחֹל. לְהַר הַבַּיִת:
וְגַגּוֹתֵיהֶן קֹדֶשׁ. וְהוּא שֶׁהָיוּ גַגּוֹתֵיהֶן שָׁווֹת לְקַרְקַע הָעֲזָרָה, כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה הַלִּשְׁכָּה בְּשִׁפּוּעַ הָהָר. שֶׁאִם אֵין גַּגּוֹתֵיהֶן שָׁווֹת לְקַרְקַע הָעֲזָרָה, קַיְמָא לָן דַּעֲלִיּוֹת וְגַגּוֹת לֹא נִתְקַדְּשׁוּ:
תּוֹכָן קֹדֶשׁ. לִשְׁחִיטַת קָדָשִׁים קַלִּים, וְלַאֲכִילַת קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, וּלְהִתְחַיֵּב עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם טֻמְאָה {י}:
Toss. Yom Tov non traduit
{י} הַמְּנוּיוֹת בִּתְּחִלַּת סֵדֶר טָהֳרוֹת (מַסֶּכֶת כֵּלִים פֶּרֶק א):
Rambam non traduit
הלשכות. שם לדיורי העזרה: ואמר גנותיהן קודש בתנאי שיהיו גגותיהן כגג אחד שוה עם קרקע העזרה וזה אפשר כי העזרה בנויה בהר ועוד יתבאר זה במסכת מדות ותועלת היותם קודש כדי שיהיה מותר לאכול בהם קדשי קדשים ולשחוט בהם קדשים קלים ומי שנכנס טמא שם חייב קרבן כמו שיתבאר בשבועות ואילו היו חול היה דינם ודין ירושלים שוה ולא היו הם חייבות בדין מאלו הדינין:
9
מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּכְנַס לִירוּשָׁלַיִם וְנִטְמָא, בֵּין שֶׁנִּטְמָא בְאַב הַטֻּמְאָה, בֵּין שֶׁנִּטְמָא בִּוְלַד הַטֻּמְאָה, בֵּין בִּפְנִים בֵּין בַּחוּץ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יִפָּדֶה וְיֵאָכֵל הַכֹּל בִּפְנִים, חוּץ מִשֶּׁנִּטְמָא בְּאַב הַטֻּמְאָה בַּחוּץ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, הַכֹּל יִפָּדֶה וְיֵאָכֵל בַּחוּץ, חוּץ מִשֶּׁנִּטְמָא בִּוְלַד הַטֻּמְאָה בִּפְנִים:
R. Bartenura non traduit
בְּאַב הַטֻּמְאָה. שֶׁרֶץ וּנְבֵלָה וְכַיּוֹצֵא בָהֶן:
בִּוְלַד הַטֻּמְאָה. הַאי וְלַד הַטֻּמְאָה דִּתְנַן בְּמַתְנִיתִין לָאו וְלַד הַטֻּמְאָה שֶׁנָּגַע בְּאַב הַטֻּמְאָה, שֶׁהוּא טָמֵא מִדְּאוֹרַיְתָא, אֶלָּא בִּוְלַד הַטֻּמְאָה דְרַבָּנָן, כְּגוֹן שֶׁנָּגַע בְּכֵלִים שֶׁנִּטְמְאוּ בְמַשְׁקִין:
יִפָּדֶה. דְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּטְמָא פּוֹדִין אוֹתוֹ אֲפִלּוּ בִּירוּשָׁלַיִם, דִּכְתִיב (דְּבָרִים יד) כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ, וְאֵין שְׂאֵת אֶלָּא אֲכִילָה, כְּדִכְתִיב (בְּרֵאשִׁית מג) וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו אֲלֵהֶם:
וְיֵאָכֵל הַכֹּל בִּפְנִים. שֶּׁלֹא יֹאמְרוּ רָאִינוּ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּכְנַס לִירוּשָׁלַיִם וְיָצָא, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ קוֹל לַמַּעֲשֵׂר הַיּוֹצֵא. אֲבָל אֵין לָחוּשׁ כְּשֶׁפּוֹדִים אוֹתוֹ שֶׁמָּא יֹאמְרוּ רָאִינוּ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּפְדָּה בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁאֵין קוֹל לַפָּדוּי:
חוּץ מִשֶּׁנִּטְמָא בְּאַב הַטֻּמְאָה בַּחוּץ. שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס כְּשֶׁהוּא טָמֵא אֵין הַמְּחִצָּה קוֹלַטְתּוֹ:
חוּץ מִשֶּׁנִּטְמָא בִּוְלַד הַטֻּמְאָה בִּפְנִים. אֲבָל נִטְמָא בִוְלַד הַטֻּמְאָה בַּחוּץ, אַף עַל פִּי שֶׁבִּוְלַד הַטֻּמְאָה שֶׁל דִּבְרֵיהֶם נִטְמָא וּמִן הַתּוֹרָה טָהוֹר הוּא, יֵאָכֵל בַּחוּץ. וּבַיְרוּשַׁלְמִי מוֹקֵי לַהּ כְּגוֹן שֶׁהִכְנִיסוֹ עַל מְנָת שֶּׁלֹא יִקְלְטוּהוּ מְחִצּוֹת, אֲבָל אִם לֹא הִתְנָה, הוֹאִיל וְנִכְנַס וַהֲרֵי הוּא טָהוֹר דְּאוֹרַיְתָא, יֵאָכֵל בִּפְנִים:
Rambam non traduit
אב הטומאה הוא אחד מאבות הטומאות המנויות בתחלת סדר טהרות (פ''א מ''א דכלים) והם כולם פםוקי התורה כמו שרץ ושכבת זרע וטמא מת ונדה וזב ומצורע וזולתם שמנאם לשם וולד הטומאה הוא מי שנטמא באב הטומאה ועוד יתבאר אלו וחילוקיהן ושינוי דיניהם במקומות רבות מלבד זה ובפרט בסדר טהרות וכבר זכרנו שאסור לפדות מעשר שני בירושלים אלא אם נטמא והוא אמרם בגמ' מנין למעשר שני שנטמא שפודין אותו ואפילו בירושלים שנאמר (דברים יד) לא תוכל שאתו ואין שאת אלא אכילה שנאמר (בראשית מג) וישא משאת מאת פניו אליהם וגו' והראיה מזה מה שאספר לך והוא כי מעשר שני אסור לאכלו אלא בירושלים ואמר השם יתברך כי אם נמנע מלאוכלו ואין שם דבר מונע אכילתו אלא שנטמאה א] ואומר ב''ש כיון שנכנס בירושלים ואע''פ שהוא נפדה אסור להוציאו אבל יאכל בירושלים מלבד מה שנטמא באב הטומאה חוץ לחומה ואח''כ נכנס לירושלים שמותר להוציאו לפי שבשעת כניסתו לא היה ראוי לאכילה ולא היתה בו קדושה כלל לפי שכבר נטמא בטומאה חמורה דאורייתא וב''ה אומרים יאכל בחוץ כשנפדה מלבד מה שנטמא בולד הטומאה לפנים מן החומה לפי שעדיין נשאר בו קצת מקדושת מעשר לפי שלא נטמא טומאה חמורה דאורייתא ולפיכך יאכל בפנים אחר פדייתה:
10
הַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּטְמָא, יִפָּדֶה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יִקָּבֵר. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי יְהוּדָה, וּמָה אִם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַצְמוֹ שֶׁנִּטְמָא, הֲרֵי הוּא נִפְדֶּה, הַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּטְמָא, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּפָּדֶה. אָמַר לָהֶם, לֹא, אִם אֲמַרְתֶּם בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַצְמוֹ, שֶׁכֵּן הוּא נִפְדֶּה בְטָהוֹר בְּרִחוּק מָקוֹם, תֹּאמְרוּ בְלָקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר, שֶׁאֵינוֹ נִפְדֶּה בְטָהוֹר בְּרִחוּק מָקוֹם:
R. Bartenura non traduit
הַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. פֵּרוֹת שֶׁנִּקְנוּ מִדְּמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי:
יִקָּבֵר. הוֹאִיל וְנִגְמְרָה מִצְוָתוֹ וְקָנָה פֵרוֹת מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, שׁוּב לֹא יִפָּדֶה:
שֶׁכֵּן נִפְדֶּה טָהוֹר בְּרִחוּק מָקוֹם. שֶׁמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי פּוֹדִין אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא טָהוֹר חוּץ לִירוּשָׁלַיִם, כְּדִכְתִיב (דְּבָרִים יד) וְכִי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם וְגוֹ'. אֲבָל הַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר אֵינוֹ נִפְדֶּה חוּץ לִירוּשָׁלַיִם כְּשֶׁהוּא טָהוֹר, דִּתְנַן לְעֵיל בְּפֶרֶק קַמָּא מֵזִיד יַעֲלוּ וְיֵאָכְלוּ בַּמָּקוֹם. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
Rambam non traduit
הלקוח בכסף מעשר. הוא דבר הנקנה במעות מעשר שני ואמר שכן הוא נפדה טהור ברחוק מקום מבואר מאד לפי שמעשר שני מותר לפדותו ולהוציאו לחולין אפילו היה טהור כשהיה מקומו רחוק מירושלים וזהו מאמר הש''י וכי ירחק ממך המקום אבל הדבר הנקנה בכסף מעשר שני כשהוא טהור שאסור לפדותו אפי' רחוק מירושלים וזה לדברי הכל ואין הלכה כר' יהודה:
11
צְבִי שֶׁלְּקָחוֹ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר, וָמֵת, יִקָּבֵר עַל יְדֵי עוֹרוֹ {יא}. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, יִפָּדֶה. לְקָחוֹ חַי וּשְׁחָטוֹ וְנִטְמָא, יִפָּדֶה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, יִקָּבֵר. לְקָחוֹ שָׁחוּט וְנִטְמָא, הֲרֵי הוּא כְפֵרוֹת:
R. Bartenura non traduit
עַל יְדֵי עוֹרוֹ. עִם עוֹרוֹ:
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר יִפָּדֶה. וּבְהָא קָמִיפַּלְגִי, דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר אֵין פּוֹדִין אֶת הַקָּדָשִׁים לְהַאֲכִילָן לַכְּלָבִים, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר פּוֹדִין אֶת הַקָּדָשִׁים לְהַאֲכִילָן לַכְּלָבִים. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן:
לְקָחוֹ חַי וּשְׁחָטוֹ וְנִטְמָא יִפָּדֶה. הָכָא לֹא פָלֵיג רַבִּי יְהוּדָה כִּדְפָלֵיג לְעֵיל בְּפֵרוֹת הַלְּקוּחִים בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר וְנִטְמְאוּ, דְּכֵיוָן דִּלְקָחוֹ חַי אֵין לוֹ רִחוּק מָקוֹם, לְפִי שֶׁיָּכוֹל לְהוֹלִיכוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה, הִלְכָּךְ הֲוֵי כְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַצְמוֹ, וְנִפְדֶּה כְּשֶׁנִּטְמָא כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּפְדֶּה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי כְּשֶׁנִּטְמָא:
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר יִקָּבֵר. דְּמַחְמִיר טְפֵי מֵרַבִּי יְהוּדָה, וְסָבַר דְּאַף עַל פִּי שֶׁקְּנָאוֹ חַי דִּינוֹ כְּפֵרוֹת הַלְּקוּחִים בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר:
לְקָחוֹ שָׁחוּט וְנִטְמָא הֲרֵי הוּא כְפֵרוֹת. וְכִי הֵיכִי דְאִפְלִיגוּ תַּנָּא קַמָּא וְרַבִּי יְהוּדָה לְעֵיל בְּפֵרוֹת הַלְּקוּחִים בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר, הָכִי נַמִּי אִפְלִיגוּ בְהָא:
Toss. Yom Tov non traduit
{יא} בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר וָמֵת יִקָּבֵר עַל יְדֵי עוֹרוֹ, לְקָחוֹ חַי וְכוּ' רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר יִפָּדֶה וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר יִקָּבֵר. כָּךְ צָרִיךְ לוֹמַר. וְהַפֵּרוּשׁ, שֶׁאִם מֵת יִקָּבֵר לְכֻלֵּי עַלְמָא, מִשּׁוּם דְּאֵין פּוֹדִין אֶת הַקָּדָשִׁים לְהַאֲכִילָן לַכְּלָבִים כוּ', אֲבָל חַי סָבַר רַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁיִּפְדּוּ, מִשּׁוּם דְּאַתְיָא לְשִׁטָּתוֹ דְּקָדְשֵׁי בֶדֶק הַבַּיִת לֹא בָעֵי הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה, וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר שֶׁצָּרִיךְ הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה (עַד כָּאן הוּא מֵהַגְּרָ''א):
Rambam non traduit
לקחו שחוט ונטמא הרי הוא כפירות. כל מה שחלקו בו תנא קמא ור' יהודה בהלכה שלפני זו ר' יהודה אומר לא יפדה ותנא קמא אומר יפדה וכבר אמרנו אין הלכה כר''י וכמו כן בזו ההל' הלכה כת''ק:
תנא קמא אומר אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים ורבי שמעון אומר פודין את הקדשים להאכילן לכלבים וכשנטמא אחר שחיטתו יפדה ור' יהודה לא חלק בהם לפי שכשקנאו חי היה דינו ודין מעשר שני שוה וכמו שיפדה מעשר שני כשנטמא כן יפדה זה כשנטמא שבהיותו חי אין לו רחוק מקום כי יכול להוליכו לאיזה מקום שירצה ורבי יוסי מחמיר יותר מרבי יהודה ואמר יקבר כיון שהוא לקוח בכסף מעשר:
12
הַמַּשְׁאִיל קַנְקַנִּין לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, אַף עַל פִּי שֶׁגָּפָן, לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר. זָלַף לְתוֹכָן סְתָם, עַד שֶׁלֹּא גָפָן, לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר. מִשֶּׁגָּפָן, קָנָה מַעֲשֵׂר. עַד שֶׁלֹּא גָפָן, עוֹלוֹת בְּאֶחָד וּמֵאָה, וּמִשֶּׁגָּפָן, מְקַדְּשׁוֹת בְּכָל שֶׁהֵן. עַד שֶׁלֹּא גָפָן, תּוֹרֵם מֵאַחַת עַל הַכֹּל, וּמִשֶּׁגָּפָן, תּוֹרֵם מִכָּל אַחַת וְאֶחָת:
R. Bartenura non traduit
הַמַּשְׁאִיל קַנְקַנִּים לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. מִי שֶׁמַּשְׁאִיל קַנְקַנָּיו לְהַכְנִיס בָּהֶן יַיִן שֶׁקָּרָא לוֹ כְּבָר שֵׁם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי:
אַף עַל פִּי שֶׁגָּפָן. שֶׁסָּתַם פִּיהֶן בִּמְגוּפָה אַחַר שֶׁמִּלְּאָן:
לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר. לֹא נִתְפַּס הַקַּנְקַן בִּקְדֻשַּׁת מַעֲשֵׂר:
זָלַף לְתוֹכָן סְתָם. שֶׁהִכְנִיס לְתוֹכָן יַיִן שֶׁל טֶבֶל קֹדֶם שֶׁקָּרָא לוֹ שֵׁם מַעֲשֵׂר:
עַד שֶּׁלֹא גָפָן. אִם קָרָא לוֹ שֵׁם מַעֲשֵׂר קֹדֶם שֶׁסְּתָמָן בִּמְגוּפָה {יב}:
אִם מִשֶּׁגָּפָן. אִם לְאַחַר שֶׁסְּתָמָן בִּמְגוּפָה קָרָא שֵׁם מַעֲשֵׂר:
קָנָה מַעֲשֵׂר. נִתְפַּס הַקַּנְקַן בִּקְדֻשַּׁת מַעֲשֵׂר, וְטָעוּן חִלּוּל כְּמוֹ הַיַּיִן, אִם בָּא לְחַלְּלוֹ עַל הַכֶּסֶף:
עוֹלוֹת בְּאֶחָד וּמֵאָה. בְּשֶׁל תְּרוּמָה אַיְרֵי, אִם נִתְעָרֵב קַנְקַן שֶׁל תְּרוּמָה בְּמֵאָה קַנְקַנִּים שֶׁל חֻלִּין, וְלֹא הָיָה פִּיהֶן סָתוּם בִּמְגוּפָה, חָשְׁבִינַן לְהוּ כְּאִלּוּ כֻּלָּן מְעֹרָבוֹת זוֹ בָזוֹ, וְעוֹלוֹת בְּאֶחָד וּמֵאָה כְּדִין תְּרוּמָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בְחֻלִּין:
מִשֶּׁגָּפָן מְקַדְּשׁוֹת בְּכָל שֶׁהֵן. וַאֲפִלּוּ אֶחָד בְּאֶלֶף אֵינָן עוֹלוֹת, וְיִמָּכְרוּ כֻלָּן לַכֹּהֵן בִּדְמֵי תְרוּמָה, חוּץ מֵאַחַת שֶׁבָּהֶן שֶׁנּוֹטְלָהּ הַכֹּהֵן בְּלֹא דָמִים:
עַד שֶּׁלֹא גָפָן תּוֹרֵם מֵאַחַת עַל הַכֹּל. דְּחָשִׁיב מֻקָּף:
Toss. Yom Tov non traduit
{יב} וְאֵין טַעַם יָפֶה לְחַלֵּק בֵּין רֵישָׁא לְסֵיפָא. אֲבָל הָרַ''מ פֵּרֵשׁ אַף הַסֵּיפָא בְּגַוְנָא דְרֵישָׁא, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, וְאִם נָתַן לְתוֹךְ הַקַּנְקַנִּים יַיִן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, סָתַם וְלֹא פֵרֵשׁ שֶׁנָּתַן אוֹתָן הַקַּנְקַנִּים בְּתוֹרַת שְׁאֵלָה, כָּל זְמַן שֶּׁלֹא סָתַם פִּי הַקַּנְקַנִּים, אוֹתָן הַקַּנְקַנִּים בִּרְשׁוּת הַמַּשְׁאִיל. אֲבָל אִם סָתַם פִּי הַקַּנְקַנִּים, הֲרֵי נְתָנָם לַמַּעֲשֵׂר, וְנִתְחַיְּבוּ לְמָכְרָם וְלֶאֱכֹל בִּדְמֵיהֶם מַה שֶּׁרָאוּי לֶאֱכֹל בִּירוּשָׁלַיִם, כְּדִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי:
Rambam non traduit
כשהשאיל אדם קנקניו להוליך בהם מעשר שני ופי' שהם מושאלים אפי' שסתם פיות הקנקנים לא קנה מעשר ענינו שאין אותם קנקנים חוזרות ממון מעשר ואם נתן לתוך הקנקנים יין מעשר שני סתם ולא פי' שנתן אותם הקנקנים בתורת שאלה כל זמן שלא סתם פי הקנקנים אותן הקנקנים ברשות המשאיל אבל אם סתם פי הקנקנים הרי נתנם למעשר ונתחייבו למכרם ולאכול בדמיהם מה שראוי לאכול בירושלים כדין מע''ש ואח''כ הביא כל הדינים המשתנים בין סתימות פי הקנקנים או היותם פתוחות ואמר עד שלא גפן עולות באחד ומאה ענינו שאם היו מאה קנקנים חולין ונתערב עמהם קנקן של תרומה אם היו הקנקנים כולם פיהם פתוחות נחשוב שכולם מעורבות ותעלה באחד ומאה כדין התרומה שנתערבה בחולין כמו שבארנו ואם היו (מעשר) הקנקנים כולם פיהם סתומות נאסר הכל ויהיה דינם כדין התרומה ואפילו יהיה קנקן תרומה באלף קנקנים חולין וזהו ענין אמרם מקדשות כל שהן וממה שבארנו יתבאר היטב אמרם תורם מאחת על הכל ומכל אחת ואחת ואמר בתוספתא (פרק ב) בד''א בשל יין אבל בשל חומץ ושל ציר ושל דבש בין שגפן בין שלא גפן לא קנה מעשר קנקן:
13
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְפַתֵּחַ וּמְעָרֶה לַגַּת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְפַתֵּחַ וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְעָרוֹת. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּמָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לִמְכֹּר סְתוּמוֹת. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לִמְכֹּר פְּתוּחוֹת, לֹא יָצָא קַנְקַן לְחֻלִּין. אֲבָל אִם רָצָה לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ לִמְכֹּר בְּמִדָּה, יָצָא קַנְקַן לְחֻלִּין. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, חָבִית זוֹ אֲנִי מוֹכֵר לְךָ חוּץ מִקַּנְקַנִּים, יָצָא קַנְקַן לְחֻלִּין:
R. Bartenura non traduit
מְפַתֵּחַ וּמְעָרֶה לַגָּת. אִם בָּא לִתְרֹם מֵאַחַת עַל הַכֹּל אַחַר שֶׁגָּפָן, צָרִיךְ לְעָרוֹתָן לַגַּת:
וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְעָרוֹת. דְּסַגִּי לְהוּ בִּפְתִיחָה כִּדְּמֵעִקָּרָא:
בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. דְּאִם לְאַחַר שֶׁגָּפָן קָרָא שֵׁם, קָנָה מַעֲשֵׂר אֶת הַקַּנְקַנִּים:
בְּמָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לִמְכֹּר סְתוּמוֹת. דִּבְכִי הַאי גַוְנָא בִּירוּשָׁלַיִם הַקַּנְקַן טְפֵלָה לַיַּיִן, כְּדִתְנַן לְעֵיל בְּפֶרֶק קַמָּא {יג}, הִלְכָּךְ בִּגְבוּלִין נַמִּי קָנָה מַעֲשֵׂר:
אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לִמְכֹּר פְּתוּחוֹת לֹא יָצָא הַקַּנְקַן לְחֻלִּין. בִּירוּשָׁלַיִם, הִלְכָּךְ [בִּגְבוּלִין] נַמִּי לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר:
אֲבָל אִם רָצָה לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ לִמְכֹּר בְּמִדָּה. הַקּוֹנֶה יַיִן מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם, וּכְשֶׁבָּא הַמּוֹכֵר לִמְכֹּר רָצָה לְדַקְדֵּק עַל עַצְמוֹ וְאָמַר כָּךְ וְכָךְ יַיִן בְּמִדָּה אֲנִי מוֹכֵר לְךָ בְּכָךְ וְכָךְ מָעוֹת:
יָצָא קַנְקַן לְחֻלִּין. וַאֲפִלּוּ הַקַּנְקַנִּים סְתוּמוֹת {יד}:
הָכִי גָרְסִינַן רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַף הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ יַיִן זֶה אֲנִי מוֹכֵר לְךָ חוּץ מִקַּנְקַנִּים יָצָא קַנְקַן לְחֻלִּין. וּבַיְרוּשַׁלְמִי מְפָרֵשׁ לַהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן קָאֵי אַהָא דִתְנָא לְעֵיל דְּאִם מִשֶּׁגָּפָן קָרָא שֵׁם מַעֲשֵׂר קָנָה מַעֲשֵׂר. וְאַשְׁמְעִינַן רַבִּי שִׁמְעוֹן דַּוְקָא שֶׁקָּרָא שֵׁם מַעֲשֵׂר לְכָל הַיַּיִן שֶׁבַּקַּנְקַן, אֲבָל אִם אָמַר כָּל הַיַּיִן מַעֲשֵׂר חוּץ מֵרְבִיעִית, אַף עַל פִּי שֶׁכְּשֶׁבָּא לִמְדֹּד לַחֲבֵרוֹ אוֹתוֹ רְבִיעִית, אָמַר לוֹ יַיִן זֶה אֲנִי מוֹכֵר לְךָ חוּץ מִן הַקַּנְקַן שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לְשַׁיֵּר בִּשְׁבִיל מַעֲשֵׂר שֶׁבְּתוֹכָהּ, אֲפִלּוּ הָכִי לֹא נַעֲשֵׂית הַקַּנְקַן טְפֵלָה לַמַּעֲשֵׂר, וְיָצָא קַנְקַן לְחֻלִּין וְלֹא קָנָה מַעֲשֵׂר:
Toss. Yom Tov non traduit
{יג} בְּמִשְׁנָה ג', וּכְלוֹמַר, שֶּׁלֹא הִקְפִּיד עַל הַקַּנְקַן כְּשֶׁקְּנָאוֹ, וּלְפִיכָךְ אֵין צָרִיךְ לֶאֱכֹל כְּנֶגֶד דְּמֵי הַקַּנְקַן, וְהָכִי נַמִּי בִּגְבוּלִים קָנָה מַעֲשֵׂר לַקַּנְקַנִּים. אֲבָל בִּמְקוֹם כוּ' כְדִתְנַן בְּפֶרֶק קַמָּא מִשְׁנָה ד', וְצָרִיךְ שֶׁיֹּאכַל כְּנֶגֶד דְּמֵי הַקַּנְקַן, לְפִי שֶׁהוֹצִיא מְעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בַּקַּנְקַן עַצְמוֹ, שֶּׁלֹא נַעֲשָׂה טָפֵל לַיַּיִן, הִלְכָּךְ אַף בִּגְבוּלִין כוּ' אֵין הַקַּנְקַן טָפֵל לַיַּיִן וְלֹא קָנָה מַעֲשֵׂר. וְעַיֵּן בְּתוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יד} הוּא לְשׁוֹן הָרַ''מ בְּפֵרוּשׁוֹ. אֲבָל לְפִי פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל הָרַ''ב בְּמַתְנִיתִין, הֲוָה לֵיהּ לִכְתֹּב, אֲפִלּוּ הַקַּנְקַנִּים פְּתוּחוֹת. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
Rambam non traduit
עיקר ההלכה כי כשמכר אדם יין בירושלים וקנה ממנו במעות מעשר שני בש''א שפותחין הקנקנים ומערין אותן מה שבהן לגת ומוכר לגת ואז יצאו הקנקנים לחולין אבל אם מכר היין והוא בקנקניו לא יצא קנקן לחולין ואמר ב''ה שאם היה דרכו למכור אותם הקנקנים סתומות ומוכרן פתוחות יצא קנקן לחולין ואינו צריך לערות ואז ימכור לפי שכיון שפתחם גלה דעתו שאין רצונו למכור הקנקן ואם מכר במדה ואמר מדת כך וכך בכך וכך דמים יצא קנקן לחולין אפילו היו סתומות ודברי ר''ש אמת ואין עליו חולק:
פרק ד
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source